החלטה בתיק בש"פ 1732/13

א.        בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 13.3.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 21521-03-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עניינה של הפרשה עבירות של ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

רקע

ב.        על עובדות המקרה, עמד בית משפט זה בהרחבה בהחלטותיהם של השופט נ' הנדל מיום 1.5.12, אשר הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים (בש"פ 3261/12, 3280/12) והשופט י' עמית מיום 1.1.13, אשר הורה על הארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים.

ג.        על פי כתב האישום, במרכז המסחרי במעלה אדומים שוכנות זו לצד זו מסעדת "עוזה" שבבעלות עוז אטיה יוסף ומסעדת "בלאדי" שבבעלות אשרת קינן. עובר לאירועים נשוא כתב האישום, היו עוז ואושרת מסוכסכים ביניהם. ביום 8.3.12, פורים, פרץ ברחבה הסמוכה למרכז המסחרי ויכוח מילולי בין המשיב, שהוא גיסו של עוז, ואדם אחר שאיננו ידוע (להלן האחר) מצד אחד, לבין נחום דיין (אחיה של אשרת) ויוסף קינן (בעלה של אשרת, להלן ספי) מצד שני. המשיב נטל סכין ממסעדת "עוזה", רץ לעבר נחום שניסה להימלט אך מעד, ובעודו שרוע על הגב, הגיע אליו המשיב וניסה לדקור אותו בחזהו מספר רב של פעמים. כדי להגן על עצמו, כופף נחום את רגליו, והמשיב דקר אותו ברגלו השמאלית ליד הברך, וגרם לו שבר תלישה. ספי ניסה למנוע מהמשיב לדקור את נחום, והמשיב דקר גם אותו בשתי רגליו באזור הירכיים. הדקירות נפסקו רק כאשר הגיע למקום אביו של ספי, שהוציא את אקדחו האישי, וירה שתי יריות באויר. המשיב החל לנוס מהמקום, אולם מיד לאחר מכן שב על עקבותיו, רץ לעבר נחום וספי: "אני אגמור אותו". בשלב זה, ניגש אל המשיב איש משטרה שנכח במקום במקרה, נטל מידו את הסכין, והרחיק אותו מנחום ומספי. לאחר הדברים הללו, נכבל המשיב באזיקים בתוך מסעדת "עוזה", ומשהבחין כי אנשי המשטרה מונעים מאחיו של גיסו להיכנס למסעדה, החל להשתולל בניסיון להפריע לשוטרים במילוי תפקידם. עד כאן הנטען בכתב האישום.

הליכי המעצר

ד.        עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים (ביום 13.3.12). ביום 3.4.12, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב (ביום 17.4.12) נכתב, כי קיימת "רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות דומה בעתיד", אך למרות זאת, בשל אמינותם של המפקחים שהוצעו, המליץ התסקיר על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ה.        ואכן בהחלטתו (מיום 23.4.12) הורה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' מזרחי) על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. על החלטה זו הגישו שני הצדדים ערר לבית משפט זה: המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים והמשיב טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. בהחלטתו מיום 1.5.12 (בש"פ 3261/12, 3280/12) קיבל השופט נ' הנדל את ערר המבקשת, דחה את ערר המשיב, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר, נדחתה.

ו.        ביום 3.12.12, עתרה המבקשת לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. הדיון בבקשה נקבע ליום 6.12.12. באותו יום הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. בבקשת המשיב נטען, כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר נוכח חלוף הזמן, ובשל כרסום משמעותי בתשתית הראייתית כנגדו. הדיון בבקשה נקבע ליום 13.12.12, ועל כן נדחה הדיון בבית משפט זה. ביום 18.12.12 דחה בית המשפט המחוזי את ערר המשיב לעיון חוזר. ביום 24.12.12 הגיש המשיב לבית משפט זה ערר על החלטה זו (בש"פ 9281/12). הבקשות להארכת מעצרו של המשיב והערר אוחדו. בהחלטתו מיום 1.1.13 (בש"פ 8764/12, 9281/12) קיבל השופט י' עמית את בקשת הארכת המעצר ודחה את ערר המשיב לעיון חוזר.

ההליכים בתיק העיקרי

ז.        הקראת כתב האישום נעשתה ביום 3.4.12. בעקבות דחיות שונות שנתבקשו מטעם המשיב וכן לשם הידברות, נדחתה ההקראה המפורטת ל-4.9.12.

ח.       ואולם, נתגלעו "חילוקי דעות שאינן ניתנים לגישור" בין המשיב לבא כוחו, והוגשה בקשה להחלפת הייצוג, ועל כן,  בישיבה שנקבעה ליום 4.9.12 נמסרה כפירה כללית בכתב האישום, בבקשה לקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הדיון נקבע ליום 13.9.12, ובמהלכו נשמעה תשובתו המפורטת של ב"כ המשיב לכתב האישום, ונקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 31.10.12. כן נקבעו מועדים לשתי ישיבות תזכורת לפני אב בית הדין בימים 14.10.12 ו-23.10.12.

ט.       בישיבת יום 31.10.12 נשמעו שני עדי תביעה.

י.        בפתח הישיבה ביום 8.11.12 הודיע נחום כי הוא חושש למסור את עדותו, פן יבולע לו. המבקשת ביקשה דחיה בת מספר ימים, ובית המשפט נעתר לבקשה וקבע ישיבת תזכורת ליום 15.11.12, לפני אב בית הדין ובאי כוח הצדדים בלבד. בישיבה זו הודיעה המבקשת כי טרם הצליחה לשכנע את נחום להעיד, אך ביקשה לקבוע שני מועדים להמשך שמיעת הראיות. ישיבות ההוכחות הבאות נקבעו לימים 5.12.12 ו-7.1.13. במהלך ישיבת 5.12.12, נשמעה עדותו של נחום ועדותם של שני שוטרים. בישיבת 7.1.13 נשמעו עדויותיהם של שלושה עדי תביעה נוספים. המבקשת הודיעה, כי נותרו שני עדי תביעה שהם קטינים; הם ואינם מעוניינים למסור עדות בתיק וניתן לוותר על שמיעתם. כן נקבעו מועדים לישיבת תזכורת ביום 28.1.13 וישיבת הוכחות ביום 20.2.13. ביום 28.1.13, התקיימה ישיבת התזכורת בה הודיעו הצדדים, כי המשא ומתן ביניהם לא הניב הסדר טיעון. ביום 20.2.13, הכריזה המבקשת "אלה עדיי". בא כוח המשיב מסר כי אינו ערוך להתחיל את פרשת ההגנה,  וביקש לדחות את שמיעת ההוכחות לפרק זמן סביר, מסיבות אישיות. כן נקבעו שני מועדים לשמיעת פרשת ההגנה ולסיומה בימים 2.4.13 ו-9.4.13.

יא.      המבקשת עתרה בבקשה הנוכחית (מיום 5.3.13) להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים.

הבקשה

יב.      לטענת המבקשת יש להאריך מעצרו של המשיב, נוכח מסוכנותו הנחזית מהעבירות הקשות המיוחסות לו, שנעברו בלב רחוב הומה בעיצומן של חגיגות חג הפורים. לכך נוסף עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה בעבירות אלימות (ובהן חבלה חמורה בקטין, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור), שבגינן ריצה בעבר מספר עונשי מאסר. כנמסר, כנגד המשיב תלוי ועומד גם כתב אישום נוסף המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה בגין אירוע מיום 21.5.10, במהלכו חבל בנהג רכב שצפר לו (ת"פ 50910-11-10). עוד נטען, כי קיים חשש להימלטותו מן הדין.

יג.       נטען כי המשפט מתקדם כסדרו, ושני המועדים הקבועים באים בגדר ההארכה המבוקשת.

הדיון

יד.       עו"ד עירוני טען למבקש כי בית המשפט המחוזי פועל כראוי לקידום התיק, אך נקודת האיזון השתנתה, ובין השאר בשל נסיבות אישיות של המשיב, שילדו הגדול במשבר על פי מכתב שהוצג; למשיב ערבים טובים ויוכל להעמיד כערובה את ביתו. עוד נטען, כי רק עתה נמסר על חומר חקירה שלא הובאו לידיעת המשיב, ואין גם חשש כי יימלט מן הדין. נאמר, כי משפחת המשיב נורמטיבית, ויש ששוחררו אנסים בעבירות חמורות יותר, לכן יש להטעים את הפן האנושי.